https://pixabay.com/photos/calculator-calculation-insurance-385506/

QUESTION

New York

Does the Rosh Yeshiva have guidance on whether or not to deduct parsonage when calculating מעשר כספים? Does it matter whether one receives it as a place to live sans rent or as a housing allowance? I could see a number of different סברות but haven’t been able to turn up any sources that address analogous cases.

This question is למעשה for me and the particulars of my case are a little funky: my employer, who is also my landlord, designates a portion of my salary as a housing allowance, prorated across 26 paychecks a year, and then deducts half a month’s rent from 24 of those paychecks.

ANSWER

To answer the general question first:
There are many opinions as to whether ma’aser kesafim is a form of tzedakah, a type of ma’aser ani, or a giving back to God. These different models are mostly relevant to the questions of what purpose the money can be used for and whether one can donate towards mitzvot that are anyway obligatory. See my summary of this here.

Your question is different. It is about how to compute ma’aser—is it before or after taxes? Before or after household expenses? And so on. For some poskim, it is a question of which model one follows. For others, it is also a question of the degree of obligation—mi’ikar ha’din or minhag.

Here are some positions regarding how to compute:

1. Rav Moshe (YD 1:143) makes a distinction between income tax on the one hand, and property and sales tax on the other. He writes

הנה בדבר אם יש לנכות המסים מסך הריוח שלו שלא יצטרך ליתן עליהם מעשר כספים במי שנהג סתם ולא התנה כלום או במי שרוצה להתחיל לנהוג במעשר כספים איך צריך להתנהג.

הנכון לע”ד דלא כל המסים שוים בזה … להמסים שבמדינתנו שמשלמים כשקונים איזה דבר לתשמישי בית ובגדים ומס בית דירה שלו וכדומה שאלו מסים צריך לעשר עליהם שהם ככל חוב. אבל המסים של האינקאם טעקס שזה הוא מס מהריוח אין צריך לעשר עליהם משום דנחשב כלא הרויח זה כלל…

He states that opposed to other taxes, which are a requirement to pay, income tax is taken off the top of your salary, so it is like you never earned the money. This distinction is not fully clear—a person could opt to have no withholding, and pay all her income tax at the end of the year, after all her income has been deposited in the bank. Nevertheless, I assume his point is that there is no choice you can make to get out of it. Whether at the time you receive your paycheck, or later in the year, you will never take keep that amount that is going towards taxes, so it is like you never earned it.

2. Arukh HaShulkhan (YD 249:7) states that you can deduct all your business expenses, but cannot deduct any household expenses

…וכל ההוצאות שהיה לו על העסק אף מה שנסע הוא בדרך ואכל ושתה הכל נחשב על הוצאות העסק ומנכה הכל…אבל הוצאות ביתו לא ינכה.

3. Most relevant is Tzitz Eliezer (10:6). His position is that since this is basically a minhag, one can adopt whatever model works for him regarding how to compute the income liable for ma’sser, and he states specifically that it would be acceptable to only take ma’sser from the remaining income after household expenses are deducted. (He concludes by saying that if one has been following a different model, then he might need hatarat nedarim):

מעשר כספים מהריוח אם הוא אחרי ניכוי הוצאות ביתו ומהו גדר צרכי ביתו…
ומעתה אני מסכם ואומר דמאחר דכפי שביארתי בספרי שו”ת צ”א ח”ט סי’ א’ דעת רוב הפוס’ היא, דמעשר כספים אינו אלא מדרבנן, והרבה סוברים עוד דאינו אלא ממנהגא לכן מי שרוצה לקבל עליו להפריש מעשר כספים בודאי יכול אבל להתנהג כפי הדעה להפריש המעשר מן הריוח לאחר ההוצאה לצרכי ביתו ככל מה שנצרך ומבלי שיהא לו צורך לצמצם ולקמץ ויצא בזה שפיר ידי מצות מעשר כספים, אך אם כבר נהג כמ”פ לתת מהריוח ולכלול בזה גם חשבון ההוצאות לצרכי ביתו, וכעת כאשר נודע לו שיש מקילים רוצה לחזור בו ולהתנהג כדעת המקילים. בכל כגון דא יש מקום לומר דצריך התרה על כך, עיין יו”ד סי’ רי”ד סעיף א’ וש”ך סק”ה ובט”ז בסי’ רל”ב ס”ק ט”ז ובפרי חדש או”ח סי’

Rav Ovadya Yosef (Yabia Omer I, YD 58:29) writes similarly and—not surprisingly—gives a list of major poskim who rule likewise:

ולרווחא דמילתא יש להוסיף עוד נימוקים להתיר, בעצם הדין של מעשר כספים מן הריוח. כי הנה מרן בשו”ת אבקת רוכל (סי’ ג) כתב, שחיוב מעשר כספים הוא לאחר ניכוי הוצאותיו הצריכות לביתו. והכנסת הגדולה יורה דעה (סימן רמט אות א) כתב תשובה זו ככתבה וכלשונה בשם מהר”ר מתתיה טריויש… אולם הגאון רבי כלפון משה הכהן בשו”ת שואל ונשאל חלק ב (סימן קס) כתב להסביר טעמו של מרן בתשובה שבאבקת רוכל הנ”ל… וכתב… “…ועל כל פנים כיון שעיקר דין מעשר כספים שנוי במחלוקת, ויש אומרים שאינו אלא מנהג, ויש אומרים שהוא מדרבנן, הא קיימא לן ספקא דרבנן לקולא.” ע”כ.
והרה”ג רבי אברהם דוד הורביץ בשו”ת קנין תורה (סימן קב אות ד) הביא ג”כ בשם הגאון ר’ יעקב שור, אב”ד קוטב, (מחבר שו”ת דברי יעקב ועוד), שהעלה בתשובה שאפילו להמחמירים במעשר כספים, היינו רק לאחר שהוציא לכל צרכי ביתו, ונשאר עדיין ריוח, אז יתן מעשר מהריוח, וכתב על זה שמצא שכן מבואר בכנסת הגדולה יורה דעה (סימן רמט). ע”כ.
גם בשו”ת מהר”י שטייף (סימן נו)…
וכן הגאון רבי רפאל אנקאווא בשו”ת תועפות ראם (סימן צא) פסק, דנקטינן להלכה שיש לנכות תחלה הוצאות הבית וממה שנשאר יש להפריש מעשר כספים. וזו היא דרך ישרה, ודלא כהחיד”א ז”ל. ע”ש.
גם בשו”ת ציץ אליעזר חלק י’ (סימן ו)… ועיין עוד בשו”ת מנחת יצחק חלק ה’ (סימן לה). ובשו”ת ויברך דוד (חיו”ד סי’ קט). ע”ש….

*So where does this leave us?*—I think that Arukh HaShulkhan is obviously not a basis to adopt the post-parsonage approach. This is not a business expense. I also think that Rav Moshe’s approach will not work, even in your case. Although the parsonage is taken off from your paycheck and applied to your rent, and you never take the money home, it is still money that you earned that you are choosing to apply towards your living expenses. My understanding of Rav Moshe—as I wrote above—is not the amount that you see on your paycheck, but whether you ever could have kept that money. In this case the answer is yes, you could have, so it would be subject to ma’aser according to him.

However, as should be obvious, the Tzitz Eliezer and Rav Ovadya Yosef’s approach would be highly relevant. For them, parsonage or not, you would only take ma’aser from your income less your living expenses.

I believe that Tzitz Eliezer is correct. It is a minhag, not mi’ikar ha’din, and there are a lot of models, and someone can choose the model that works for him. My general advice to people who do (or want to do) ma’aser is to follow this approach and pick a model that works for them given their current reality—income, children, expenses, etc. And then, periodically, revisit this model and determine if it is still correct for them, or if they want to adopt a different model which would translate into a higher or lower percentage. Important to state clearly that you are not adopting this בתורת נדר, so there won’t be any problem if you want to change it.