Print Friendly, PDF & Email

QUESTION

Los Angeles, CA

I was sent a question about kashering this pot (milchig, but chicken was accidentally cooked in it). It appears that the cooking surface is “ceramic titanium,” which appears that it might be actually a thin outermost layer of ceramic. Any thoughts on whether this could be kashered? Thank you!

https://www.houzz.com/product/40878223-scanpan-ctx-4-qt-covered-saucepan-traditional-saucepans

ANSWER

The ceramic coating of such pots is chosen/made specifically so that it is not porous and does not allow anything in or out. The stringencies around ceramic are based on a formal association with pottery, and perhaps even more so based on a teshuvah of Radvaz (3:401), who says that he did an experiment and weighed the pot before and after cooking and found that it was heavier afterwards (and somehow assumed as well that it had a status of cheres).

Given this, a number of poskim are of the opinion that when the pots we used are tested and shown to not absorb, that they are not a problem. According to some, they may even be used without hekhsher at all, given that they don’t absorb at all!

While we would usually be somewhat hesitant to rely on this ruling regarding ceramic pots, here we are talking post-facto, and given the price, it is a hefsed merubah. Also, after waiting a day it is an אינו בן יומו, and the use of soap on cleaning it, if done with yad soledet bo water, can also be a factor, because it is pogem. So, if you wait a day, use soap with really hot water, then you can kasher it with hagalah.


Sources – Yabia Omer, YD 7:10.1,

שו”ת יביע אומר חלק ז – יורה דעה סימן י ד”ה א) והנה
א) והנה הדבר ידוע כי כלי פורצליין (פרפורי) דינם ככלי חרס שאין להם תקנה בהגעלה, כל שנשתמש בהם בחמין, וכמ”ש הרדב”ז בתשובה ח”ג (סי’ תא) שהעלה כן אחר נסיון ובדיקה, ושכן מצא אח”כ בתשובה לאחד מן הגאונים שאסר להשתמש בהם בפסח, ודן אותם ככלי חרס ממש. ע”ש. ואמנם בשיורי כנה”ג א”ח (סי’ תנא הגב”י אות ל) כתב, שבזמנו היה מנהג העולם לדונם ככלי זכוכית שאינם בולעים ולא פולטים כלל, ואפי’ היו משתמשים בהם בחמין בכל ימות השנה בחמץ, היו משתמשים בהם בפסח בלי שום הכשר, וכן היו משתמשים בהם לבשר וחלב, כל שהם שלמים ואין בהם סדקים, וסיים, אבל מנהגי שלא להשתמש בכלי פרפורי ישנים בפסח, אפילו הם שלמים, אלא אם כן הם חדשים ממש, מפני שראיתי בימי חרפי תשובת הרדב”ז שאסר להשתמש בכלי פרפורי ישנים בפסח, ע”פ נסיון, ששקל בפלס כמה משקל הכלי, ואח”כ הניחו בקדרת מרק רותחת, וחזר אח”כ ושקלו ומצא שהיה שוקל יותר מעט ממה שהיה מקודם. ומאז נהגתי שלא להשתמש בפסח בכלי פרפורי ישנים וכו’, וכל זה לעצמי, אבל לאחרים איני מורה לאסור, מאחר שפשט המנהג להקל, ומוטב שיהיו שוגגים וכו’. ע”כ. והניף ידו שנית בכנה”ג יו”ד (סי’ קכא הגה”ט אות כו), שכתב, מנהג העולם להשתמש בכלי פרפורי שלמים, בבשר ואח”כ חלב, או להיפך, מפני שמחזיקים אותם ככלי זכוכית דשיעי ולא בלעי, ואפי’ אם נשתמשו בהם באיסור אין מקפידים עליהם, וחוזרים לאכול בהם היתר. ואף על פי שכתבתי בשיירי כנה”ג א”ח שאני נוהג להחמיר, מ”מ לא נהגתי בחומרא זו אלא בפסח בלבד משום חומרא דחמץ, ולא בשאר איסורים, ואף על פי שלפי מ”ש הרדב”ז לאוסרם לפסח מפני שבולעים, לפ”ז אין טעם לחלק, מ”מ מתוך שהמנהג פשוט להקל לא הנהגתי חומרא זו על עצמי אלא בפסח בלבד. ע”כ. אולם הפרי חדש באו”ח (ס”ס תנא) כתב ע”ד הכנה”ג, וראוי לנהוג כדברי הרדב”ז, לפי שעכשיו מערבים בכלים אלו חומרים אחרים, ואינם כולם פרפורי האמיתי, לפיכך יש לאסור אפי’ בדיעבד. ע”כ. גם מרן החיד”א במחב”ר (סי’ תנא סק”י) כתב ע”ד הכנה”ג, וכל זה בפרפורי האמיתי, אבל היום מזייפים הפרפורי ולכן נתפשט המנהג לשוויינהו לכלי הפרפורי כמאני דפחרא ונחשבו לנבלי חרס. ע”כ. וכן פסק בספר מעם לועז. וכן הזהיר ע”ז בתוקף מהר”א ישראל בס’ שני אליהו (דף יח ע”ג). וכן פסק הגר”ח פלאג’י בספר מועד לכל חי (סי’ ד אות ג) שיש לאסור אף בדיעבד. וע”ע בשו”ת שאלת יעב”ץ ח”א (סי’ סז). ובשו”ת מלאכת שלמה קמחי (חאו”ח סי’ ה). ובשואל ומשיב קמא (ח”ב סי’ צא) ובשו”ת מהר”ם שיק (חיו”ד סי’ קיג) ובשו”ת משיב דברים (חיו”ד סי’ עט). ובשו”ת שואלין ודורשין (חאו”ח סי’ יד). וכן פשט המנהג. וחלילה להקל נגד הרדב”ז וסיעתו הנ”ל. וכ”כ בשו”ת קול מבשר ח”א (סי’ פ). ע”ש.


Shevet HaLevi 2:43,

שו”ת שבט הלוי חלק ב סימן מג ד”ה סי’ קכ”א
סי’ קכ”א ס”ב, לקח מהם כלים שנשתמש בהם בחמין בין שהם של מתכת וכו’. עיין פת”ש מהח”ס סי’ קי”ג אודות כלי ברזל המצופים. ובד”ת הביא המון פוסקים ורובם מחמירים, איברא בתשובת אבני נזר חיו”ד סי’ קי”ב אות ד’ כ’ דסומכים להקל וכן ראוי להקל יע”ש, ואנחנו היום רגילים להקל בכל השנה ולהחמיר בפסח דלא מגעילין, ואולי גם בכל השנה כדאי להחמיר ולהגעיל ג”פ, ויש לצרף לזה סברת הרמב”ן פסחים ל’ דאפילו כלי חרס ממש אם מגעילים אותו טובא אפשר להוציא בלעו וכמש”כ למעלה סימן קי”ג סט”ז יע”ש.