QUESTION

Chicago, IL

Can a watch like this be worn on Shabbat. The battery is charged by the movement of the wearer. But, when Shabbat begins, the battery has enough charge to last 3 days. (And the mechanism is a merger of self winding spring mechanism and quartz powered regulator for accuracy).

ANSWER

I can’t see how it can be a problem. It is totally mitaseik, or at most pesik reisha delo ikhpat lei. It’s probably even better than that, in that if it’s full it won’t get charged so there is a possibility it’s not even pesik reisha. Also, I question if this electricity is even forbidden to begin with – there is no uvda dechol and no molid.

By the way, it’s no different from wearing a kinetic quartz watch (described here).

See also Yabia Omer OH 6:35.8,

שו”ת יביע אומר חלק ו – אורח חיים סימן לה
(ח) ומעתה נבוא לשאלתך האחרונה האם מותר לענוד שעון אוטומאטי, שעל ידי תנועת היד מכונן את עצמו וממשיך לפעול. הנה דעת לנבון נקל שלפי מה שפסקנו לעיל להתיר למלאת בידים שעון שעודנו פועל, להבטחת המשך פעילותו, מכל שכן שמותר לענוד שעון אוטומטי שעל ידי תנועת היד בלבד ממשיך לפעול. אלא שיש לברר הדבר לפי דעת המשנה ברורה ודעמיה שהחמירו במילוי השעון בידים גם כשעודנו פועל, אם עכ”פ בכה”ג יש להתיר מכיון שאינו ממלא השעון בידים רק ע”י תנועת ידו. והנה בשבת ס”פ תולין (קמא:) אהא דתניא, סך אדם כל גופו שמן ומתעגל ע”ג קטבליא (עור שלוק שעושים ממנו משטחות לשלחן ולמיטה, רש”י) ואינו חושש, אמר רב לא שנו אלא שיעור לצחצחו, (שלא היה שמן כ”כ הנישוף לעור מגופו כדי לעבד העור, אלא שיעור לצחצחו בלבד, ומיהו איהו אפי’ לצחצח לא מתכוין) אבל שיעור לעבדו אסור. והרי”ף הביא דברי רב חסדא בהלכותיו. וכ’ ע”ז הרז”ה בעל המאור, הא דרב חסדא אף על פי שכתבה הרי”ף מסתברא לן דלאו הלכתא היא, דבשיטת רב אמרה, דאמר בפ’ כירה (מ”א:) גבי מיחם שפנהו, לא שנו אלא שיעור להפשיר אבל שיעור לצרף אסור, ושמואל אמר אפי’ שיעור לצרף נמי מותר. ואוקימנא דשמואל כר”ש ס”ל דדבר שאינו מתכוין מותר, וכיון דאנן קי”ל הלכה כר”ש ליתא לא לדרב ולא לדרב חסדא דס”ל כר’ יהודה דדשא”מ אסור. ע”כ. וכ’ ע”ז הראב”ד, והובא במלחמות ה’, ובהר”ן שם, מה לו ולמחלוקת, דבסך גופו כשיעור לעבד הקטבלא ומתעגל עליה, הלא בידים הוא מעבד, דמה לי מעבד בידו מה לי מעבד בגופו, ואין זה כדבר שאינו מתכוין אלא כעושה בידים, אבל שיעור לצחצחו אינו נראה אלא כמצחצח גופו. עכ”ל. הא קמן שהעושה בגופו אין דינו כדבר שאינו מתכוין אלא כעושה ממש בידים. (וע’ בס’ שביתת השבת דף יט ע”ג). אך י”ל דהתם גבי עיבוד עור דהויא מלאכה דאורייתא יש לאסור משום פסיק רישיה, אבל הכא שבודאי אין בזה איסור תורה אליבא דכ”ע, ובתנועת היד דאתיא ממילא הו”ל בודאי דבר שאינו מתכוין, רק שהוא בגדר פסיק רישיה בדרבנן, והרי רבו הפוסקים דס”ל להתיר פ”ר בדרבנן, וכמש”כ באורך בשו”ת יביע אומר ח”ד (חאו”ח סי’ לד אותיות לא – לב), שמלבד דעת התה”ד בשם המרדכי להתיר, מצאנו כמה חברים גדולים לשיטתו, רבינו משה מבדריש והרא”ש מלוניל ורבינו מאיר המעילי והאור זרוע והאהל מועד. וכן הסכימו הרבה מגדולי האחרונים. ע”ש. ואף על פי שלענין הלכה אנו רגילים לפסוק להחמיר בפ”ר בדרבנן עכ”פ היכא דניחא ליה, הכא דבלא”ה רבו המתירים לעשות כן לכתחילה, גם החושש לדברי המחמירים, בכה”ג הו”ל ספק ספיקא לקולא, שמא הלכה שמותר למלאתו בידים, ושמא פ”ר בדרבנן מותר. ומכ”ש שעדיין י”ל דהכא הוי כלאחר יד, שאין דרך למלאות השעון אלא בידים, והו”ל פ”ר בתרי דרבנן דשרי, וכמ”ש בשו”ת קרן לדוד (חאו”ח סי’ לח). וכ”כ בשו”ת הר צבי (סי’ קפח). ע”ש. וגם יש לצדד שבכיו”ב אין לחוש למתקן מנא, לפמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”א (סי’ כו) שכל שעושה דרך לבישתו לא חשיב מתקן מנא. ע”ש. וי”ל. וכן ראיתי בשו”ת חלקת יעקב ח”א (סי’ עה) שנשאל בדין שעון אוטומטי שמכונן את עצמו ע”י תנועת היד והשיב להתיר. ע”ש. והן עתה ראיתי בס’ אז נדברו ח”ב (סי’ לט) שהפריז על המדה להחמיר גם בזה, מפני שהוא מסופק מאד אם זה נקרא דבר שאינו מתכוין, דלכאורה אף שאינו חושב על כך בתנועות ידיו, הואיל ומתחלה נעשה באופן זה להעריכו חשוב כמכוין לכך ואסור. ע”ש. ואין דבריו מחוורים כלל, שבודאי דחשיב בכה”ג דבר שאינו מתכוין, וגם לדעתו שהדבר ספק לא הי”ל להחמיר בזה מכיון שרוה”פ מתירים למלאת בידים שעון שהוא פועל, והרבה מהם העידו שכן המנהג ג”כ, וא”כ אין לגבב חומרות בלי סוף. ולכן העיקר כד’ החלקת יעקב שהתיר בזה. וכן העלה להקל ידידי הגרא”י ולדינברג בשו”ת ציץ אליעזר ח”ט הנד”מ (סי’ כ). ע”ש. וכ”כ בס’ שמירת שבת כהלכתה (עמוד קסב). וכן עיקר. וזה ברור. והנלע”ד כתבתי. +/הוספות ומילואים/ בענין מלוי השעון, וכן דיוקו ע”י הסבת מחוגי השעון. וע’ בשו”ת באר משה ח”ג (סי’ סא). ודו”ק.+ נאם הדו”ש באהבה רבה עובדיה יוסף ס”ט