Print Friendly, PDF & Email

QUESTION

Westchester, NY

I’m curious about the Rosh HaYeshiva’s thoughts on two forms of non-burial:
Composting: https://www.google.com/amp/s/www.nbcnews.com/news/amp/ncna1008606
Capsula Mundi: https://www.capsulamundi.it/en/
B”H this is not lema’aseh for me.

ANSWER

From a technical halakhic perspective, the burial pods seem fine. It’s biodegradable. I don’t know why it should be anything but a weird looking coffin. As to the composting, how is this done exactly? What is done with the body and how is it processed to turn into this compost in just 2 weeks? Without knowing any more details, I would say that it looks like one is definitely not doing the mitzvah of kevurah with the body. What one does with the compost afterwards is a different question, whether that is chayav in kevurah, etc.


fOLLOW-UP QUESTION

From what I’ve read, they put the body in a tube with various organic materials that speed decomposition. The tube gets rotated periodically during the two weeks to aerate. When it’s done, the family receives the compost.

Are there any possible issues of hana’ah in either case?

ANSWER

Yes. The decomposed dead body is forbidden in hana’ah. See Temurah 34a. Even the ashes are assur behana’ah. See Yabia Omer YD 22:22.

שו”ת יביע אומר חלק ג – יורה דעה סימן כב
(כב) ומ”ש עוד הרב חלק לוי שם לתרץ, שמכיון שנשרף ואינו מטמא אין בו גם איסור הנאה. ע”ש. לכאורה היה מקום לסייעו ממ”ש בחי’ הרמב”ן והר”ן חולין (קכב), שיש אומרים שכל דבר מן המת שגזעו מחליף ואינו מטמא אינו אסור בהנאה. ע”ש. וכן בשו”ת חתם סופר (חיו”ד סי’ שלו) כתב, שאיסור הנאת המת תלוי בטומאתו, ולכן החמירה התורה בטומאת המת כדי שלא יבאו ליהנות ממנו. ולכן עכו”ם שמותר בהנאה אינו מטמא באהל. ע”ש. ברם לדידי חזי לי דאשתמטיתיה להרב חלק לוי הנ”ל תלמוד ערוך בתמורה (לד), כל הנקברים לא ישרפו, מ”ט משום דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר. ופריך, ונקברין אפרן אסור, והתניא דם הנדה ובשר המת שנפרכו טהורין, מאי לאו טהורין ומותרין, לא טהורין ואסורין. ע”ש. הא קמן דבשר המת שנפרך טהור ואסור בהנאה. ואין לחלק דשאני נפרך מאיליו, לנשרף ונעשה אפר, שהרי מקושית הגמ’ מזה על הדין דהנקברין אפרן אסור (ומש”ה לא ישרפו), מוכח דאין חילוק בזה. וזה פשוט. וכן תפסו במושלם הרבה מרבני האחרונים, ומהם בשו”ת מחנה חיים ח”ג מיו”ד (סי’ מב), בד”ה ויש, שכ’ להסביר טעם מ”ש התוס’ חולין (קכה:) דמת שלם אין דרך לשרפו ולנתחו פחות מכזית, משום שאם ישרוף את המת יש חשש תקלה שמא יבא ליהנות שו”פ מאפרו. ומת אסור בהנאה. [וע’ בשו”ת תפארת צבי (חאו”ח סי’ כז) ד”ה ובזה]. ע”ש. וכ”כ בפשיטות בספרו קול סופר סוף תמורה (אות שע). ע”ש. וכ”כ בשו”ת כנף רננה (חיו”ד סי’ לז). ובשו”ת ויחי יעקב (חיו”ד סי’ עג). ע”ש. גם בשו”ת זקן אהרן וואלקין (ס”ס ס) כתב בשם גדול אחד, שמי שציוה לשרפו אחר מותו, חייבים לקבור את אפרו (אם עברו ושרפוהו), כדי שלא יבאו לידי תקלה ליהנות מאפרו. ע”ש. וכן מצאתי בשו”ת הרי בשמים מהדו’ רביעאה (סי’ קמח) שכ”כ. ע”ש. וכ”כ בשו”ת דעת כהן (סי’ קצז) ד”ה ופשוט, שאולי ראוי לקבור האפר (של המצווה כנ”ל) בכדי שלא יבאו לידי תקלת הנאה ממנו. ע”ש. וכ”כ בשו”ת מלמד להועיל (חיו”ד סי’ קיג – קיד). וע”ע בשו”ת ערוגות הבושם (חיו”ד ס”ס רמז). ע”ש. וכן הביא בס’ גשר החיים ח”ב (עמוד קיד) בשם כמה רבנים, שאפר השרופים אסור בהנאה וצריך לקברו. וע”ש. וכן נקט בפשיטות בשו”ת חלקת יעקב (סי’ לב אות ד) שאפר השרופים אסור בהנאה. ע”ש. וע’ בשו”ת שם הכהן (סי’ טו) שהעיר בתוס’ תענית (טו:) דמוכח שהיה להם אפר מעצם אדם, אלמא שא”צ קבורה. +/מלואים/ בדין קבורת האפר של מת אם יש בזה מ”ע לקבור. ע’ בשו”ת אחיעזר ח”ג (ס”ס עב).+ (ושכ”מ קצת מהמדרש שא”ל יצחק לאביו טול אפר שלי והוליכו אצל שרה ותניח בתיבה בחדרה וכו’. ע”ש.) ולא העיר מדין הנאה. וכמו שכבר כתבנו לעיל דבכה”ג לא חשיב הנאה. וע’ מ”ש בהגהות הגאון יעב”ץ בתענית (טו: טז.). ע”ש.