Print Friendly, PDF & Email

QUESTION

New York, NY

While reading the section of the Rosh Yeshiva’s teshuva on HaGomeil, I remembered a  question of my own that I never got around to asking. A few months ago I was present on a hospital unit when a small electrical fire broke out. Nobody was harmed by the fire, b”H, but the area where the fire occurred had been converted back from ICU beds to regular hospital beds within 12 hours before the fire. My understanding is that oxygen tanks that might otherwise have exploded in the fire were removed from the space as part of that conversion. Is that a enough of a “close call” to warrant saying הגומל? If so, is there an expiration on my opportunity to do so? What are your thoughts on the appropriateness of שעשה לי נס במקום הזה?

ANSWER

I certainly appreciate the desire to give thanks to God. My feeling is, though, that HaGomeil is for being in a dangerous situation and being saved from it – so if you escaped the fire, you would make it. The fact that had they not removed the oxygen in the past it would have been disastrous, means that you never were in a dangerous situation to begin with. Of course, one could imagine a really close a call that could be considered as being in a dangerous situation and being saved from it. See Tzitz Eliezer (18:22.3) who makes the distinction between having escaped from ever being in danger, to being in danger and escaping from it. He places a stone falling from a building and just missing your head in the former category, and no HaGomeil,

אתאן לשאלתו השלישית, והיא מה גדרה של סכנה שכשניצול ממנה צריך לברך הגומל, ואחרי שמצטט מהחיי אדם כלל ס”ה, ומו”ק בשו”ע שם, מציין לבסוף לדברי המהרי”ל בספרו נתיבות עולם נתיב העבודה פרק י”ג, שמגדיר שצריך שיהא בדומה להד’ דברים שחייבים להודות, דאלו הד’ דברי’ כבר היה בים וכן כבר היה במדבר, וכן כבר היה חולה, וכן כבר היה בבית האסורים שיצא ממנה אבל דבר אחר שלא היה בצרה, רק שלא בא עליו צרה אינו בכלל הארבעה שצריכים להודות. והנה לענ”ד נראה שההגדרה של המהרי”ל היא ההגדרה הנכונה, ועל פיה צריכים לשער ולדון על כל מקרה ומקרה, שלא יקרה, ודברי המהרי”ל העתיק להלכה גם בספר פתחי עולם על או”ח סי’ רי”ט ס”ק י”ד ע”ש. ובנפל אבן סמוך לו שהחיי אדם שם ובנ”א מביא מחלוקת בזה, יש להעיר דמה שמסתמכים על שו”ת רדב”ז ח”ג סי’ תקע”ב שמביא בשם רבנו אברהם אב ב”ד בתשובה שמסתפק ובא במי שנפל אבן סמוך לראשו וכו’ י צריך לברך, מלבד דספק ברכות להקל, ראיתי בשו”ת תשובות הראב”י אב”ד שהדפיסם הרב קאפח סימן ע”ב ושם כתוב בזה בלשון: “מי שנפל אבן על ראשו”, ולא סמוך לראשו עיין שם, יעוין גם בשו”ת תשב”ץ ח”ד בהטור השלישי סימן ל’ יעו”ש. וכעת נדפס בהוצאת מכון ירושלים ספר מקור חיים על או”ח מהחות יאיר ז”ל, וראיתי לו בסו”ס רי”ט שסובר ג”כ שצריך לברך דוקא בהגיע כבר עליו, וכעין עובדא שמביא דהוה בדידיה שזרק נער גוי באבן יד נגדו והגיע בחור העין ויצא דם רב, ובירך הגומל, ומגדיר לבסוף כעין הגדרתו של המהרי”ל, וכותב, דאפשר דדוקא בשהיה לו עת צרה לפני שניצול וכמ”ש ויצעקו אל ה’ בצר להם, וכל שאינו בכה”ג א”צ לברך עיין שם.

As to the berakhah of שעשה לי נס – the Shulchan Arukh OC 218:9 has two opinions whether one makes the berakhah when the neis happens בדרך הטבע. He concludes to say without sheim umalkhut. Although I would certainly support someone who wants to say with shem umalkhut as a way of recognizing yad HaShem in things that seem derech hatevah.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריח
יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם; אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה, אינו חייב לברך; ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות.

And see here in Mishnah Berurah (218:32) – exactly your case of being saved from being in sakanah – but based on the Shulchan Arukh‘s–play it safe conclusion, he concludes to do it without sheim u’malkhut,

משנה ברורה סימן ריח ס”ק לב
(לב) ויש חולק – דאפילו היה ההצלה שלא למעלה מדרך הטבע אעפ”כ כיון שהיה בסכנה אם לא נזדמן לו ההצלה נס מקרי וחייב להודות ולשבח לבורא על שהכין והזמין לו ההצלה ברגע זו… ואם נפל אבן סמוך לראשו או נתקע ברזל סמוך לעינו ונעשה לו נס ולא נפל האבן על ראשו ולא נתקע הברזל בעין ממש לדעה ראשונה אין מברכין ולדעה שניה אפשר שמברכים כי כל אדם שקרוב לדבר שיש בו סכנה וניצול מברך וע”כ יברך בלא שם ומלכות.

As to timing – the berakhah of שעשה לי נס is made after revisiting the location – the first time you revisit you always do it, and after that only if you revisit after 30 days – see Mishnah Berurah (218:15),

משנה ברורה סימן ריח ס”ק טו
יינו כשחוזר ומגיע שם אחר שקרא לו הנס ומפעם הראשונה ואילך אינו מברך כשמגיע שם אא”כ עברו שלשים יום מברכה ראשונה וכבסעיף ג’:

As to HaGomeil – see Yechaveh Da’at (3:14) who rules ideally within 3 days, bedieved within 5, bedieved after that – any time he wants, based on Tur OC 219.